בראשית התפתחותה נתקפה האנושות פליאה מול יכולת נפשית שלא הייתה כמותה. המתים הופיעו בחלומות, ואנשים קיבלו התגלויות מסתוריות. כיצד לנהוג בתופעות הנפשיות האלה, שיצור חי חווה לראשונה על פני הארץ? כיצד לראות את התופעות הנפשיות? כיצד לראות את היחס בין השניים, הלב והגוף, הנשמה והבשר, השכל והגוף? בתורות הטבע האנושי שלהן נפרדות הציוויליזציות של המזרח והמערב כבר במקורן. המזרח מפרש את השניים כהרמוניה של הגוף והנפש (心身); המערב — כמאבק בין הרוח לבשר (靈肉). כאן מתחילות תשובותיהם של המזרח והמערב לשאלה: מי אנחנו?
המערב, הרואה בשכל ובאינסטינקט ישויות נפרדות ומתרכז בשכל, נותן לשכל שמות שונים: הנשמה, השכל, התבונה. בנשמה השתמשו בעיקר בעת העתיקה, והיא קשורה לדת. מאמינים שהנשמה שורדת את המוות ושוכנת עם האל. במונח השכל השתמשה בעיקר התאוצנטריות (神本主義) של ימי הביניים. במונח התבונה השתמש בעיקר הרציונליזם של המערב המודרני. לפעמים מצמצמים את התבונה לחלק מן השכל, החלק החושב באופן לוגי, חלק של שכל רחב יותר. המזרח אינו מורגל בחלוקות כאלה. במזרח, שכמעט אינו מתעניין בדת המתגלה ובמטפיזיקה, הבחנות כאלה אינן נחוצות אפילו. במזרח, שתורת הטבע האנושי שלו נשענת על ההשלמה ההדדית של השכל והגוף, מדברים על הגוף והנפש (心身), ביטוי החובק את הכול. בספר הזה, המנתח את הציוויליזציות של המזרח והמערב, הנשמה, השכל והתבונה נחשבים לדבר אחד. הסיבה היא שכולם באים מן הניאוקורטקס. אין זו מטרת הספר הזה להיכנס אל הניאוקורטקס כדי לנתח את הנשמה, השכל והתבונה.
המערב, בשל תנאיו הגאופוליטיים, נאלץ להתאמץ הרבה יותר מן המזרח כדי לשמר את עצמו. הוא הגיע להעריץ את השכל ולהתלכד סביבו. הציוויליזציה המערבית מבחינה בין השכל לאינסטינקט ורואה בשכל ישות מיוחדת. כשבוחנים את הציוויליזציה המערבית, רואים שבראשיתה תיארה את קיום השכל באמצעות האצטרובל ועין הנשמה, והעריצה אותם. היסודות האלה החלו להתגבש בציוויליזציה היוונית־רומית. אחר כך, כשפולחן השכל התאחד עם הדת, עבר המערב את ימי האופל של ימי הביניים, כשהתאוצנטריות במרכז הציוויליזציה שלו.163 בעת החדשה התפתח פולחן השכל, ברציונליזם, לשיטה פילוסופית שבמרכזה התבונה. בסופו של דבר נעשה פולחן השכל, במשך אלפי שנים, ללב השיטה הפילוסופית של הציוויליזציה המערבית.
בציוויליזציה המעריצה את השכל פורץ עימות בין האינסטינקט לשכל: האדם אינו יכול לשמור על שלמותו ונעשה מנוכר (alienated). וכדי להתגבר על תחושת הניכור הזאת, או כדי להוכיח את העל־טבעיות של השכל, עליו ליצור ישות על־טבעית ולזהות (identify) את השכל עמה. הוא יוצר אל הדומה לאדם, אבל על־טבעי. משנוצר האל, די להפקיד בידי האל, הישות הטרנסצנדנטית, את המאמץ להסביר את התופעות הנפשיות. כדברי פרום, “התאולוגיה מסתיימת במיסטיקה”, וכפי שמציין גם פוירבך, “בעיני האדם, האל הוא השכל שלו עצמו, הנשמה שלו עצמה”. 164 כשהשכל מתאחד עם האל, הגוף נחשב לחומר, וההפרדה בין הרוח לבשר נעשית חדה. משהטבע נחשב לחומר, מופיעה החלוקה המעמידה את האדם מול הטבע (dichotomy), יחד עם זו המעמידה את האל מול הטבע.
כשמטפלים באופן רציונלי, מנקודת המבט הפילוסופית, בשכל על־טבעי, נמצאים במקורה של המטפיזיקה. נופלים למבוך שבו צריך להסביר באופן רציונלי תופעות נפשיות שבמהותן אינן רציונליות, והחיפוש האינסופי והבלתי ניתן לידיעה הזה נאלץ לבסוף להיזנח באמצע הדרך: הוא מתבטא בהולדת מפלצת, “האל הרציונלי”. האדם תופס את מקומו של האל. זוהי הדרך העוברת מן השכל של פרמנידס אל הרוח המוחלטת של הגל. בציוויליזציה המערבית שאחרי הרנסנס חשים באמת שלפיה “הדת היא המטפיזיקה של ההמונים, והמטפיזיקה היא הדת של הפילוסופים”. השכל שהדת מעמידה בראש עובר במערב אל הרציונליזם המודרני, ואחר כך אל עידן האידאולוגיות של המאה ה־20.165
כאן טמונה המבוכה של הפילוסופיה המערבית במאה ה־20. על הקרקע שעליה נפלו התאולוגיה של ימי הביניים והמטפיזיקה המודרנית נשאר רק המדע. על המערב לבנות מחדש יסוד פילוסופי שהמדע יוכל להישען עליו. אי אפשר להמר את עתיד האנושות על המדע שפיתח המערב, ולא על הבינה המלאכותית, צאצאית המהפכה התעשייתית. כדי לפתח שיטה פילוסופית בריאה, על המערב לנקוט גישה חדשה אל הטבע האנושי.
המזרח תופס את התופעות הנפשיות כיכולת שיש לאדם, רואה בהן דבר טבעי ורואה בהן חלק מתופעות הטבע. ההגויות של אחדות הגוף והנפש ושל תורת הלי והצ׳י (理氣論) נשענות על כך. אין גם נטייה לקשור אותן לדת או למטפיזיקה הנשענות על שכל נפרד. מתרכזים במוסר, במדיניות ובכלכלה מדינית בריאים. בציוויליזציה המזרחית השכל מתמזג בהרמוניה עם האינסטינקט, וממלא את התפקיד של חיבור בין האדם לטבע. במזרח, הפילוסופיה של הדאו (道) מחברת בין האדם לטבע; הקונפוציאניזם מחבר בין בני האדם. באמצעות הקשרים האלה האדם שומר על שלמותו (integrity) בלי פיצול. כמו שאמר גתה, “האדם כולו הוא שמכיר את הטבע, והאדם החי הוא האדם כולו”.166 בציוויליזציה המזרחית נעשה אפשרי לבקש טבע אנושי שלם באמצעות תורה טבעית של הטבע האנושי. המחשבה הזאת היא יסוד הציוויליזציה המזרחית. תורת הטבע האנושי המערבית מבקשת את הברית בין האל לאדם, או אמנה חברתית בין בני האדם המבוססת על הטבע האנושי. החוקים והמוסדות נעשים חשובים. תורת הטבע האנושי המזרחית מתרכזת בטיפוח האופי במאמצו של כל אחד, בגבולות הטבע האנושי המולד. תורת הטבע האנושי המזרחית הזאת מובילה להתפתחות המוסר והכלכלה המדינית.