במאה ה־21, השאלה “לאן אנחנו הולכים?” ניצבת בפנינו בעוצמה רבה מאי־פעם, שכן אנו חיים בתקופה של טלטלות. עידן שליטת המערב בעולם מגיע לקצו. בה בעת, שינוי האקלים מאיים על המערכת האקולוגית שלנו. מהפכת הבינה המלאכותית משליכה אותנו למצב שבו קשה לאמוד כיצד ישתנה העתיד.
הופעתה של פרדיגמה חדשה, המהפכה התעשייתית והגלובליזציה של המסחר, עשתה את חיי האדם לנוחים ופתחה אפשרויות רבות לעתיד. בה בעת, האנושות עלתה על דרך החמדנות שהמהפכה התעשייתית והתפשטות המסחר הציתו. פעם החזקנו בחזון האופטימי שהעולם כולו יוכל להתפתח יחד: עידן האידאולוגיות של המאה ה־20, עם הבטחותיו הרבות לעתיד, היה ביטויו. אבל כיום, לא רק שעלינו לוותר על החזון האופטימי הזה, אלא שהגענו לדאוג לעתיד האנושות בגלל החמדנות האנושית.
לפני המהפכה התעשייתית, הפעילות הכלכלית של האדם התנהלה תחת ההנחה הגדולה שהאדם אינו יכול להזיק לטבע. בגבולות אלה התפתחה המחשבה המדינית־כלכלית של המזרח ושל המערב לפי שני דגמים שונים, כל אחד עם חוזקותיו וחולשותיו. אבל כיום, מאתיים שנה אחרי המהפכה התעשייתית, אנו ניצבים במישרין, לראשונה ובלי לדעת, מול הבעיות שהמהפכה התעשייתית הביאה על האדם. עם הופעתן הפתאומית של בעיות בקנה מידה עולמי, הגיע האדם למצב שבו אינו יודע להכין להן תשובות הולמות.
לפני המהפכה התעשייתית, המסחר הצטמצם בהחלפת סחורות לתועלת הדדית. אבל אחרי המהפכה התעשייתית, עם השימוש בטכניקה ובמדע מתקדמים, השתנו היחסים בין האדם, הטבע והאומות באופן מהפכני. ראשית, האדם מנצל בהמוניו את משאבי כדור הארץ ודוחף אותם במהירות למצב שאינו בר־קיימא. זוהי החמדנות, שרק לאדם יש ולשום בעל חיים אחר אין, הפועלת כאן. ברמת האומות, המשאבים והסחורות עברו מן החליפין המועילים לשני הצדדים ליחס שבו הם מושאי חמדנות. החרפת פער העושר בין המדינות המפותחות למתפתחות, ההתחממות הגלובלית והמגפות הנובעות ממנה, לכולם יש ברקע את החמדנות שרק לאדם יש. אחרי המהפכה התעשייתית, כשהון עצום התחבר לעוצמה לאומית המסוגלת לתמוך בו והתפשט אל העולם, נעשתה אפשרית הרדיפה חסרת הרחמים אחר הרווח.
שינוי האקלים, בעיה שהאדם יצר, משפיע במישרין על הדרך שבה האדם שורד, ומעבר לכך על עצם אפשרותו לשרוד. האדם הוא חלק מן הטבע. כל דור החי על פני האדמה צריך לשמור היטב על הסביבה ולהעבירה לדור הבא. אבל הדור הנוכחי נכשל לגמרי בתפקיד הזה. הוא מוריש לצאצאיו מצב שבו נזקיו של שינוי אקלים עצום נעשו לעניין יומיומי. הוא מפעיל את אנוכיותו ב“ניצול” הטבע, ואינו מצליח לשלוט בה. הנטייה הזאת פועלת בעוצמה בעיקר בציוויליזציה המערבית, שעשתה את הטבע ל“מושא של כיבוש ושל ניהול”. הדוקטרינה של כיבוש הטבע של הדתות המתגלות נמשכת במחשבתו של דקארט שלפיה עלינו “להפוך את עצמנו כמו לאדונים ולבעלים של הטבע”. המחשבה המזרחית לוקחת כיוון אחר ביחס הזה בין האדם לטבע. המזרח מבין את האדם כחלק מן הטבע ומדגיש את ההרמוניה ואת השגשוג ההדדי של האדם והטבע.
חשיבות תפקידו של המזרח לא הופיעה פתאום במאה או שתיים. היא קשורה לציוויליזציה המזרחית. המזרח כבר כונן מדינות לאום כמעט אלפיים שנה לפני המערב. (כמובן, משום שהמזרח למד מן הדמוקרטיה המערבית את מוסד ההחלפה בדרכי שלום של המנהיגים, יש להבחין בין מדינת הלאום למדינה הדמוקרטית.) כינון מדינות הלאום מוליד בהכרח ומפתח כלכלה מדינית של המינבּן (民本主義), שלטון למען העם. המערב החל לכונן מדינות לאום רק אחרי הסכמי וסטפליה של 1648. במערב, יוון ורומא היו שיטות ממשל של מדינות כובשות, ואלף שנות ימי הביניים עברו תחת שיטה של דת מתגלה. רק בנאורות פקח המערב את עיניו אל המחשבה המזרחית. ההוגים המערביים נשבו אז ב“פילוסופיית הטבע” של המזרח. בכלכלה המדינית הושפע המערב עמוקות מרעיון אי־העשייה (וּוּ וֵויי, 無爲) הדאואיסטי וביסס את הלסה־פר. השפעתם של הפיזיוקרטים הצרפתים הייתה גדולה.
בתהליך הזה קיבלו השיטות המדיניות־כלכליות של המזרח ושל המערב צורות שונות. המזרח העלה את רעיון אי־העשייה, המנהל את האוטונומיה האישית לפי העיקרון שהאינטרס הפרטי וטובת הכלל מתנגשים. המערב, בהימנעו מהתערבות המדינה, הניח את האוטונומיה האישית לעצמה. תורת “היד הנעלמה” (invisible hand) של אדם סמית הגיעה לייצג את העמדה הזאת: התפיסה של התכנסות טובת הכלל והאינטרס הפרטי. הכלכלה המדינית המזרחית מעמידה בראש לא יד נעלמה, אלא את הדרך לנהל את “היד החוטפת” כדי להבטיח את האוטונומיה האישית. זהו עיקרו של רעיון אי־העשייה.
הפער בין השיטות המדיניות־כלכליות של המזרח ושל המערב הראה בהדרגה את תוצאותיו. במערב, הפער בין עשירים לעניים גדל מיום ליום, ומקטב את החברה. הדבר נעשה לאבן הנגף הגדולה ביותר של הפוליטיקה ושל הכלכלה המערביות. יש החוזים שהחרפת הקיטוב תחליש בסופו של דבר את השיטה הליברלית והדמוקרטית שהמערב מגן עליה.
הרדיפה אחר החמדנות, שבה המנצח בתחרות בין האומות לוקח הכול, עמדה במרכז הבמה בעיקר בתקופת כיבוש העולם בידי המערב. משום שהיא חפפה את המהפכה התעשייתית, הגיע המערב לשלוט בעולם. המאות האחרונות התנהלו כמאות של שליטת המערב בעולם. אבל כיום, במאה ה־21, העולם נכנס לשלב חדש. בתוך כיבוש העולם בידי המערב, עלייתו של המזרח העמידה את העולם בשלב חדש. בעקבות המהפכה התעשייתית התפשט המסחר לעולם כולו והביא לשינוי האקלים. בה בעת, התרחבות המסחר הובילה לרדיפה חמדנית אחר המשאבים האנושיים והחומריים של העולם כולו, והיא עוברת כיום לעידן מהפכת הבינה המלאכותית.
שליטת המערב בעולם, שהחלה עם המהפכה התעשייתית, נחלשת מאוד עם הכניסה למאה ה־21. מה יהיה העולם של מחר? עלייתו של המזרח ממלאת תפקיד גדול בדמיון העולם שיבוא. המהפכה התעשייתית, שאפשרה את שליטת המערב בעולם, הייתה נחלתו הבלעדית של המערב. אבל את מהפכת הבינה המלאכותית המסתמנת קשה לדמיין בלי השפעתו של המזרח: סין, קוריאה, יפן. אם המהפכה התעשייתית הייתה “מהפכת השריר”, מהפכת הבינה המלאכותית היא “מהפכת השכל”. תוצאות ופרשנויות רבות אפשריות, אבל תופעה אחת חוצה את שתי המהפכות: עליית הפריון, המלווה בהחרפת הפער בין עשירים לעניים, כלומר בקיטוב החברה. כיצד נתמודד עם מהפכת הבינה המלאכותית, המושווית לחרב פיפיות?